top of page
דגים
סדרת העבודות עוסקת בזיכרון, זהות וגוף דרך דימוי הדג — לא בשלמותו, אלא לאחר פירוקו. בצילומים מופיעים שרידי הדג לאחר האכילה: עצמות, עור ואדרה. רגעים שבהם מה שהיה גוף הופך לעדות. בתוך המתח שבין יופי לפירוק נוצר מבט שמתעכב על מה שנותר — לא כשארית חסרת ערך, אלא כזיכרון חי.
הסדרה נעה בין אישי לקולקטיבי, בין טקס לארוחה, מהדהדים זיכרון משפחתי ותרבותי, אך גם יוצרים תחושת קיפאון וחזרתיות, כמו קרוסלה שאינה מתקדמת. ראשי הדגים, הנדמים כמבקשים לקחת עוד נשימה, מחזיקים בו־זמנית תנועה של סוף והמשך גם יחד.
bottom of page